מה השיאצו פותר?

זו השאלה הכי בוערת כי בעצם היא זו שבדרך כלל תוביל להחלטה על המוכנות להשקיע את המשאבים בדרך זו, אז יש לי המון כבוד אליה.


אף על פי כן התשובה הראשונית עשויה לאכזב. תשובתי תינתן ולאחריה אבקש את סבלנותך להבין מדוע היא ניתנה, מדוע היא חשובה ואני מאמין שהיא הדרך האמיתית להתמודדות עם האתגרים בחיינו.


והנה היא: השיאצו אינו פותר דבר, אני אינני מרפא דבר, אך השיאצו ואני מאפשרים דרך שבה יכול אדם להביא עצמו לריפוי מתוך תהליך העמקה אל המשאבים הנסתרים שבו. הריפוי הינו תולדה של מפגש חי יותר ויותר עם העולם סביב בצורה ישירה ופשוטה ככל הניתן. אתגרים וקשיים ברבדים הגופניים-נפשיים-מנטאליים מוקלים או נעלמים כליל כתוצאה מכך.


אם מדובר במתח פיזי כמו שריר שמתכווץ או רקמה שנמתחת, ואם מדובר בנטייה רגשית כמו התפרצויות כעס תכופות, או תחושות בדידות וכדומה. היכן שהאנרגיה עמוסה, נוטה להיאגר ולתעל עצמה, שם אנחנו נזהה, לרוב, את עצמנו.

ועכשיו לסיפור -


שני זכרונות עולים לפני. הראשון, בילדותי היה טרנד של בית נמלים - מעין מתקן פלסטיק שקוף שהיה משמש בית גידול לנמלים והיה ניתן לראותן בונות את קינן בחריצות אין קץ. דבר שנעשה מתחחת לאדמה במחשכים ומסתרים, פתאום נגלה לפניך. איזה פלא! הייתי עד למשהו שמתנהל ללא ידיעתי. שקט, יעיל, תמידי, כאילו אינו נוגע לי אך כמובן שכן.


הזכרון השני - ביקור בתערוכת המדע של Bodies, תצוגה בינלאומית של שימור חלקי גוף אנושיים והצגתם בצורות שונות למען המדע וההשכלה. לראות גוף ולזהות שהוא דומה לשלך ואתה יכול להתבונן כך על איברים הפנימיים, על הרקמות השונות. תצוגה של פוחלצים אנושיים נחוותה בעיני כדבר נפלא ונורא יחדיו. מצד אחד הסקרנות היתה בשיאה, מהעבר השני לפגוש את חלקיי כעצם דומם, ללא תנועה וחיות, היתה קשה עבורי. לעיתים עד כדי בחילה. זכרון אחד מדבר תנועה שקטה ונסתרת, תמידית שאינני ער לה וזכרון שני מדבר את הקונקרטיות, האובייקטיביות כביכול אך דוממת ונטולת חיים.


שני הזכרונות חשובים להסבר. כיצד השיאצו יכול להפוך את הדבר התקוע, המאתגר בחיינו לדבר חי הנע בקלות וביעילות. דרך השיאצו ניתן לנווט ביעילות את חוויית הגוףנפש שלנו ממקום דומם לדבר חי שנע מתוך עצמו בשקט וביעילות. זו אמנם הפשטה רעיונית אך אבקש כאן את הזכות לסמוך עלי שהיא מעוגנת עמוק בהתנסויות קונקרטיות. אנו נוטים לזהות את עצמנו - להזדהות עם גופנו ונטיותנו היכן שאנו מרגישים מתח.


אם מדובר במתח פיזי כמו שריר שמתכווץ או רקמה שנמתחת, ואם מדובר בנטייה רגשית כמו התפרצויות כעס תכופות, או תחושות בדידות וכדומה. היכן שהאנרגיה עמוסה, נוטה להיאגר ולתעל עצמה, שם אנחנו נזהה, לרוב, את עצמנו. הזיהוי-אישור הזה מאפשר לנו ליצור תנועה מנטאלית המייצגת את מי שאנחנו. היא חשובה בשביל תחושת ההמשכיות שלנו כאורגניזם שעומד בעצמו ובנפרד מהעולם אך המחיר הוא שפוטנציאל חיינו מצטמצם וישנם מקומות וסיטואציות בחיים בהן מי שאנו מזוהים עמו מתקשה להתמודד איתם.


אנחנו במלכוד. נהיינו עוד גוף (ונפש) מחוסרי אנימציה מספקת על מנת להתאקלם ולהתאים עצמנו לסביבתנו החיצונית המשתנה תכופות. כן סביבתנו הפנימית מופרעת כי יש ביניהן קשר ישיר ומתמיד, וההשלכה לכך היא סימפטומים שונים פיזיים- רגשיים - ומנטאליים המפריעים לנו.


עקרונות השיאצו, דרך המגע הקשוב ומנוסה, ניתן לזהות את האיכויות העמוסות בחיינו וניתן לזהות גם את האיכויות האנמיות שנעלמו או נעלמות ושנמצאות בפוטנציאל שלנו אך פחות בחיינו עצמם אלו איכויות כמו עולם הנמלים מתחת לפני האדמה, עדינות. טיפוח החוויה שלהן כחלק מדבר שמזוהה עמנו לוקח זמן ותהליך מעודן, אך אפקטיבי בהחלט ויעזור לליכולתנו להגיב לעולם בצורה נאותה וחיונית, או במילים אחרות - להרפא.


0 תגובות